ההיסטוריה של הטאקוונדו
ההיסטוריה של הטאקוונדו לפי סדר כרונולוגי של ארבע תקופות עיקריות:
הזמן הקדום, ימיי הביניים, הזמן המודרני, ההווה.
טאקוונדו בזמן הקדום:
באדם, לפי דרך הטבע, תמיד הייתה טבועה היכולת האינסטינקטיבית להגן על עצמו ועל בני מינו, ולכן העסיק את עצמו בפעילות גופנית כל הזמן, בין אם במודע ובין אם בתת מודע.
בזמן הקדום לא היו לאדם שום אופציות להגן על עצמו למעט שתי ידיו ורגליו ולכן מטבע הדברים החל האדם לפתח שיטות לחימה אשר התאימו לצרכיו (הישרדות) תוך כדי שימוש באברי הגוף וללא כלים נוספים.
במקביל לשימוש היום יומי של צייד בעזרת שיטות אלו, נהנו אנשי הזמן הקדום מ"הופעות" הלוחמים בזמן טקסים פולחניים.
בתחילת ההיסטוריה של חצי האי הקוריאני היו במקום שלושה שבטים שנהנו כל אחד מהגנת לוחמיו ובעקבות כך התגבשו שלושה סוגי לוחמה שונים.
יש המאמינים שבתקופה הנ"ל למדו הלוחמים את הטכניקות מחיקוי של חיות אותן הן צדו או על ידיהן הם נירדפו החלה למידת היסודות של ה"סובק", "טאיקיון", "טאקיון" ועד לטאקוונדו" של ימינו.
בשלבים יותר מאוחרים של הזמן הקדום החלו שלושת הממלכות להתחרות בניהן על המנהיגות.
שלושת הממלכות נקראו "קוגוריו", "פאאקג'א" ו"סילה" כולן פינקו את הלוחמים שלהם ונתנו להם כבוד מירבי.
כתוצאה מכך חילות של לוחמים צעירים התארגנו כגון "הווארג דו" ב"סילה" ו"טשוייסונין" ב"קוגוריו" אשר שתיהן קיבלו את האימונים באומנות הלחימה כנושא חשוב שיש ללמדו.
"סילה" נוסדה בשנת 57 לפני הספירה בצידה הדרום מזרחי של קוריאה ו"קוגוריו" נוסדה בשנת 37 לפני הספירה בצידה הצפוני של קוריאה, שתיהן עשו מאמצים גדולים לגדל את הצעירים להיות לוחמים גדולים באומנות הלחימה, שלימים התפתחה להיות טאקוונדו כחלק בלתי נפרד מאימוני החינוך הגופני.
טאקוונדו בימי הביניים:
שושלת קוריאו אשר איחדה מחדש את חצי האי הקוריאני החלה לפתח את ה"טאיקיון" בצורה יותר מסודרת והפכה את השליטה באומנות לחובה בבחינות לתפקידים צבאיים.
הטכניקות והכוח של ה"טאיקיון" הפכו להיות לנשק יעיל אפילו להריגת אדם.
בימיה הראשונים של השושלת ידיעת אומנות הלחימה הייתה הדרישה היחידה בבחינות לצבא מכיוון שהממלכה הייתה זקוקה להגנה טובה לאחר שכבשה את חצי האי הקוריאני.
אנשי צבא אשר היו ברמת מאסטר קודמו להיות גנרלים ולוחמים צעירים זומנו לתחרויות "טאיקיון" שם נבחנו יכולותיהם והטובים קיבלו דרגות קצונה, כבר בימים האלה היו חוקים מסוימים לתחרויות דבר שיכול להשליך על העובדה שטאקוונדו התנהל כספורט ולא רק כאומנות לחימה כבר בימים ההם.
המלך של שושלת קוריאו באותה תקופה אהב מאוד את התחרויות של ה"טאיקיון" שנקראו "סובקהוי" והוא זה שהפך את התחרויות הנ"ל לחלק בלתי נפרד מהקבלה לשורות הצבא, לכן "סובקהוי" הפך להיות שייך גם להמון הפשוט שכן לכל מקום שעליו הגיע המלך נערכה תחרות "סובקהוי" על מנת לשעשעו.
אף על פי כן בשנותיה המאוחרות של השושלת הומצאה אבקת השריפה וכלי מלחמה אחרים וטובים יותר נכנסו לכוחות הלחימה דבר שהוביל באופן ישיר לירידה בתמיכה באומנות הלחימה לכן ה"סובקהוי" נשאר כתחרויות בקרב העם הפשוט.
טאקוונדו בזמן המודרני:
בזמנים הללו כאשר קוריאה נשלטה ע"י שושלת "צ'וסון" (1910~1392), הקיסר הקוריאני והקולוניאליות היפנית ששלטה עד 1945, הטאקוונדו סבל מחוסר תמיכה מצד הממשל ככל שהנשקים התקדמו עם המודרניזציה ו"דאגו" להגנה הלאומית, למרות כל זאת ה"סובקהוי" עדיין היה פופולארי בימיה הראשונים של שושלת "צ'וסון".
שושלת זו הוקמה לפי רעיונו של קונפוציוס אשר דחה את פסטיבלי הבודהיזם ותמך בספרות הרבה יותר מאשר באומנויות לחימה, אולם גם לתקופה זו יש רישומים המעידים על כך שנערכו תחרויות על מנת לבחור חיילים יותר טובים וגם למטרת שעשעו של המלך שנהנה לצפות בקרבות בזמן הסעודות.
התגלה ספר משנת 1600 לערך (לאחר הפלישה המבישה של היפנים לקוריאה בשנת 1952) אשר מכיל 38 תנועות שמתוארות בצורה מדויקת כמו תנועות בסיסיות מהפומסא (קרב דמיוני אל מול ארבעה יריבים או יותר) של הטאקוונדו המודרני.
הקולוניאליות היפנית אסרה על קיום פסטיבלים ובעיקר על תחרויות הרחוב ב"סובקהוי" כאחת מהדרכים לדכא את העם הקוריאני.
הטאקוונדו הועבר בחשאי ע"י המאסטרים הגדולים עד לשחרורו של העם בשנת 1945.
(סונג דוק-קי אחד מהמסטארים מהתקופה ההיא עדיין חי. גילו 80+.)
טאקוונדו בהווה:
לאחר שחרור העם הקוריאני מהשלטון היפני ולאחר מלחמת העולם השנייה, החל העם הקוריאני להתאושש ולפתח עצמאות והמשחקים המסורתיים חזרו לפופולאריות שלהם.
מאסטר סונג דוק-קי ביצע הדגמה של הטאקוונדו לפני נשיא קוריאה סינגמן רהי והראה את השוני המוחלט בין הטאקוונדו לבין אומנות הלחימה היפנית שהוצגה ע"י השליטים היפנים.
מומחי טאקוונדו החלו לפתוח בתי ספר לטאקוונדו בכל רחבי קוריאה, לאחר מלחמת קוריאה (1953~1950) טאקוונדו היה פופולארי בכל רחבי המדינה ומנה כ – 2000 מאסטרים
וכ – 100 מדינות זרות בהן התאמנו בשיטה.
בשנת 1971 הוכר הטאקוונדו כספורט הלאומי של קוריאה ובשנת 1972 נבנה הקוקיוואן על מנת לשמש כמרכז העולמי לטאקוונדו.
שנה לאחר מכן ב 28 במאי 1973 הוקמה ההתאחדות העולמית לטאקוונדו (W.T.F) אשר מכילה בימים אלה כ- 108 מדינות חברות.
בשנת 1973 אורגנה אליפות העולם הדו-שנתית, בשנת 1975 הוכר הטאקוונדו כספורט רשמי ע"י איגוד האתלטים החובבים של ארה"ב וניכנס לרשימות של ההתאחדות הבין לאומית לספורט.
מרגע בחירתו של נשיא ההתאחדות עולמית לטאקוונדו ליושב ראש ההתאחדות העולמית למקצועות ספורט לא אולימפיים הדרך להכרה רשמית בטאקוונדו הייתה קצרה.
בשנת 1981 הוצג הטאקוונדו במשחקי העולם, בשנת 1986 במשחקים הפאן אמריקנים ולבסוף בשנת 2000 באולימפיאדה באוסטרליה.
שמו של נשיא ההתחדות העולמית הוא: WOON KYU UHM
